<h1>ספר הנייר הלכ' אשה שנתארמלה</h1>
<h2>דף לג:</h2>
דיני אשה שנתארמלה כמה תמתין עד שלא תנשא. כל אשה שנתארמלה או נתגרשה הרי זו לא תנשא ולא תתארס עד שתמתין תשעים יום חוץ מיום שנתארמלה ונתארסה בו כדי שיודע אם היא מעוברת מן הראשון ולהבחין בין זרעו של ראשון לזרעו של אחרון, וגזירת חכמים היא, ואפי' אינה ראוייה לילד ואפי' נתארמלה או נתגרשה מן האירוסין אפי' זקנה או איילונית או קטנה ואפי' בעלה במדינת הים או חולה או בתולה צריכה להמתין צ' יום, הממאנת אינה צריכה להמתין. גר ואשתו שנתגיירו צריכין להמתין צ' יום להבחין בין נזרע בקדושה ללא נזרע בקדושה. וכן מי שנשאת בטעות ונודע שהיא אסורה לבעלה והוציאוה ב"ד מתחתיו אם היא קטנה או אשה שאינה ראוייה לילד אינה צריכה להמתין דדבר שאינו מצוי לא גזרו. המארס בתוך תשעים יום מנדין אותו, אירס וברח אין מנדין אותו דעירוקיה מסתייה. כנסה תוך תשעים יום מפרישין אותו עד אחר הזמן ואחר יעמוד עם אשתו.
<h2>דף לו:</h2>
מעוברת חבירו אמרי' פרק החולץ [יבמות מ"ב ע"א] דלא ישא וכן מינקת חבירו, והטעם דמעוברת משום שמא יזוק הולד בשעת תשמיש שאינו מקפיד על בן חבירו, ומינקת חבירו לא ישא שמא תתעבר והחלב נעכר ואינו מקפיד על עכירות החלב. כמה הוא זמן המינקת כ"ד חדש חוץ מיום שנולד בו ויום שנתארסה בו. כשם שאסור לישא כך אסור ליארס עד אחר זמן זה ואפי' נתנה בנה למינקת או גמלתו בתוך כ"ד לא תנשא. מת בנה הרי מותרת לינשא ואין חוששין שמא תהרגנו.
הגהה. הלכתא מת התינוק מותרת לינשא מיד דליכא למיחש שמא תהרגנו, גמלתו אסור שמא תגמול אותו קודם זמנו וימות, וכן נתנו למינקת שמא הדרה ולשתים יש מתירין, לשון הר"ר ברוך חיים ז"ל.
ובשאלתות דרב אחאי [פרשת וירא שאילתא י"ג] כתוב גבי מינקת חבירו ומעוברת חבירו דהיכא דעבר ונסיב או קדש מפיקי' לה מיניה ואפי' הוא כהן, ואם הוא ישראל יחזירנה אחר כ"ד חודש. ובשם הגאון כתוב כי אין קרוי מינקת חבירו אם נתנה בנה למינקת ג' חדשים קודם מיתת הבעל והיא לא הניקה בנה כלל בתוך הג' חדשים, ויש מתירין כשיש לו שתי מניקות עכ"ל. רבי' שמשון מפלוייזא אומר דגרושה מניקה מותרת לינשא מיד אע"פ דנתגרשה אינה כופה להניק את בנה, ור"ת אוסר מפני שבמקום שמכירה התינוק כופה להניק. וגם בשאלתות [שם] פוסק דלא שנא גרושה ול"ש אלמנה דצריכה להמתין ג' חדשים.
<h2>דף מא.</h2>
דיני אשה שנתארמלה כמה תמתין עד שלא תנשא. כל אשה שנתארמלה או נתגרשה הרי זו לא תנשא ולא תתארס עד שתמתין תשעים יום חוץ מיום שנתארמלה ונתארסה בו כדי שיודע אם היא מעוברת מן הראשון ולהבחין בין זרעו של ראשון לזרעו של אחרון, וגזירת חכמים היא, ואפי' אינה ראוייה לילד ואפי' נתארמלה או נתגרשה מן האירוסין אפי' זקנה או איילונית או קטנה ואפי' בעלה במדינת הים או חולה או בתולה צריכה להמתין צ' יום, הממאנת אינה צריכה להמתין. גר ואשתו שנתגיירו צריכין להמתין צ' יום להבחין בין נזרע בקדושה ללא נזרע בקדושה. וכן מי שנשאת בטעות ונודע שהיא אסורה לבעלה והוציאוה ב"ד מתחתיו אם היא קטנה או אשה שאינה ראוייה לילד אינה צריכה להמתין דדבר שאינו מצוי לא גזרו. המארס בתוך תשעים יום מנדין אותו, אירס וברח אין מנדין אותו דעירוקיה מסתייה. כנסה תוך תשעים יום מפרישין אותו עד אחר הזמן ואחר יעמוד עם אשתו.
<h2>דף מב.</h2>
מעוברת חבירו אמרי' פרק החולץ [יבמות מ"ב ע"א] דלא ישא וכן מינקת חבירו, והטעם דמעוברת משום שמא יזוק הולד בשעת תשמיש שאינו מקפיד על בן חבירו, ומינקת חבירו לא ישא שמא תתעבר והחלב נעכר ואינו מקפיד על עכירות החלב. כמה הוא זמן המינקת כ"ד חדש חוץ מיום שנולד בו ויום שנתארסה בו. כשם שאסור לישא כך אסור ליארס עד אחר זמן זה ואפי' נתנה בנה למינקת או גמלתו בתוך כ"ד לא תנשא. מת בנה הרי מותרת לינשא ואין חוששין שמא תהרגנו.
הגהה. הלכתא מת התינוק מותרת לינשא מיד דליכא למיחש שמא תהרגנו, גמלתו אסור שמא תגמול אותו קודם זמנו וימות, וכן נתנו למינקת שמא הדרה ולשתים יש מתירין, לשון הר"ר ברוך חיים ז"ל.
ובשאלתות דרב אחאי [פרשת וירא שאילתא י"ג] כתוב גבי מינקת חבירו ומעוברת חבירו דהיכא דעבר ונסיב או קדש מפיקי' לה מיניה ואפי' הוא כהן, ואם הוא ישראל יחזירנה אחר כ"ד חודש. ובשם הגאון כתוב כי אין קרוי מינקת חבירו אם נתנה בנה למינקת ג' חדשים קודם מיתת הבעל והיא לא הניקה בנה כלל בתוך הג' חדשים, ויש מתירין כשיש לו שתי מניקות עכ"ל. רבי' שמשון מפלוייזא אומר דגרושה מניקה מותרת לינשא מיד אע"פ דנתגרשה אינה כופה להניק את בנה, ור"ת אוסר מפני שבמקום שמכירה התינוק כופה להניק. וגם בשאלתות [שם] פוסק דלא שנא גרושה ול"ש אלמנה דצריכה להמתין ג' חדשים.
<h2>דף פח.</h2>
אל יפלא בעיניך שהתירו חכמים הערוה החמורה ובעדות אשה הכשירו עד אחד ועד מפי עד ומפי הכתב ועבד או שפחה או גוי מסיח לפי תומו ובלא דרישה וחקירה מה שאין כן בשאר עדיות, שהרי לא הקפידה תורה על שני עדים ושאר משפטי העדות אלא בדבר שאין אתה יכול לברר אלא ע"פ העדים כגון פלוני הרג פלוני אבל בדבר שיכול אדם לברר שלא מפי עד זה (כ)שהעיד עליו שמת כי שמא ימצא מת כמו שהעיד לא הקפידה תורה על העדות זו, והקילו חכמים בדבר כדי שלא יהיו בנות ישראל עגונות.
<h2>דף צג:</h2>
אל יפלא בעיניך שהתירו חכמים הערוה החמורה ובעדות אשה הכשירו עד אחד ועד מפי עד ומפי הכתב ועבד או שפחה או גוי מסיח לפי תומו ובלא דרישה וחקירה מה שאין כן בשאר עדיות, שהרי לא הקפידה תורה על שני עדים ושאר משפטי העדות אלא בדבר שאין אתה יכול לברר אלא ע"פ העדים כגון פלוני הרג פלוני אבל בדבר שיכול אדם לברר שלא מפי עד זה (כ)שהעיד עליו שמת כי שמא ימצא מת כמו שהעיד לא הקפידה תורה על העדות זו, והקילו חכמים בדבר כדי שלא יהיו בנות ישראל עגונות.
<h2>דף קיד:</h2>
דיני אשה שמת בעלה או נטבע בנהר. בפרק האשה שלום אמרי' מי שהוחזקה אשת איש והלכה היא ובעלה למדינת הים ושלום בינו לבינה ושלום בעולם שאין שם בהלת מלחמה ובאה ואמרה מת בעלי נאמנת ותנשא, חזקה שאין מקלקלת עצמה ותיאסר על זה ועל זה ותפסיד כתובתה מזה ומזה אם לא היה אמת דמילתא דעבידא לאיגלויי הוא. העיד עד אחד שמת במלחמה פסק רב אלפס דאינו מועיל אלא א"כ אמר מת וקברתיו ואפי' שני עדים אינם נאמנים אם לא בעניין זה, וכן מוכח פ"ד אחין מפי' המיימוני. העיד עד אחד שמת בעלה תנשא על פיו ואפי' עבד או שפחה נאמנין או עד מפיהם. ואם אמרו שראוהו שמת שואלין להם היאך היה ואם אמרו דבר ברור נאמנים, ואם העידו בדבר שרובן למיתה אין מעידין עליו כאשר יתבאר.
<h2>דף קטו.</h2>
אל יפלא בעיניך שהתירו חכמים הערוה החמורה ובעדות אשה הכשירו עד אחד ועד מפי עד ומפי הכתב ועבד או שפחה או גוי מסיח לפי תומו ובלא דרישה וחקירה מה שאין כן בשאר עדיות, שהרי לא הקפידה תורה על שני עדים ושאר משפטי העדות אלא בדבר שאין אתה יכול לברר אלא ע"פ העדים כגון פלוני הרג פלוני אבל בדבר שיכול אדם לברר שלא מפי עד זה (כ)שהעיד עליו שמת כי שמא ימצא מת כמו שהעיד לא הקפידה תורה על העדות זו, והקילו חכמים בדבר כדי שלא יהיו בנות ישראל עגונות.
<h2>דף קטו:</h2>
הרוג או מת שנמצא בשדה אם פדחתו ופרצוף פנים וחוטמו קיימין ומכירין אותו מעידין עליו, ואם נטלו אחד מאילו אף מכירין אותו בשומא או בסימן אחר אין מעידין עליו שמא אחר הוא. ואם ראהו אחר ג' ימים שמת אין מעידין עליו ואפי' כולו קיים. טבע בנהר והשליכוהו המים ליבשה אפי' אחר כמה ימים אם פניו וחוטמו ניכרין מעידין עליו שאין משתנה במים אלא לאחר זמן מרובה, ואם שהה ביבשה עד שנתפח אין מעידין עליו. נשכו נחש וראה אחד מרחוק ושמע שהוא פ' בן פ' וכי הוא מת משיאין את אשתו. בא אחד ואמר אמרו לי פלו' ממקום פ' או אנשים אחרים כשתלך למקום [פלוני] אמור להם שמת יעקב בן ישראל והוא אינו מכירו משיאין את אשתו.
<h2>דף קיז.</h2>
הכל נאמני' להעיד חוץ מה' נשים שחזקתן שונאות זו את זו ומתכוונות לאוסרה על בעלה, ואלו הן חמותה ובת חמותה וצרתה ויבימתה ובת בעלה. גוי המסיח לפי תומו נאמן ותנשא על פיו, כיצד בא גוי לפי תומו ואמר אוי לי על פלוני שמת כמה טובות עשה לי כמה היה נאה וכיוצא בזה, או אמר כשהיינו מהלכין בדרך מת פלוני פתאום ותמהנו כיצד מת, ונראים הדברים שאין מתכוון להעיד הרי זה תנשא על פיו. ואפי' שמע ישראל מפי הגוי ובא והעיד מפיו הרי זה תנשא. ואם אמ' הגוי לישראל אחד עשה לי כך וכך פן אהרוג אותך כמו שהרגתי פלו', וכן שמע מערכאות שאו' הרגנו פלו' לא תנשא על זה שאין זה אלא להטיל אימה. גוי שהתחיל להסיח לפי תומו תחילה ואחר כך שאלו לו ובדקוהו כיצד היה כל המאורע הרי זה תנשא על פיו.
<h2>דף קכ.</h2>
הרוג או מת שנמצא בשדה אם פדחתו ופרצוף פנים וחוטמו קיימין ומכירין אותו מעידין עליו, ואם נטלו אחד מאילו אף מכירין אותו בשומא או בסימן אחר אין מעידין עליו שמא אחר הוא. ואם ראהו אחר ג' ימים שמת אין מעידין עליו ואפי' כולו קיים. טבע בנהר והשליכוהו המים ליבשה אפי' אחר כמה ימים אם פניו וחוטמו ניכרין מעידין עליו שאין משתנה במים אלא לאחר זמן מרובה, ואם שהה ביבשה עד שנתפח אין מעידין עליו. נשכו נחש וראה אחד מרחוק ושמע שהוא פ' בן פ' וכי הוא מת משיאין את אשתו. בא אחד ואמר אמרו לי פלו' ממקום פ' או אנשים אחרים כשתלך למקום [פלוני] אמור להם שמת יעקב בן ישראל והוא אינו מכירו משיאין את אשתו.
<h2>דף קכא.</h2>
אין ישראל כשר לעדות אשה אא"כ ראוהו שמת ודאי ואין בו ספק. כיצד ראה שנפל לים הגדול אין מעידין עליו שמת שמא יצא ממקום אחר משום דרדיפו מיא, ואם נפל למים מקובצים כגון בור ומערה או נהר אחד שעומד ורואה כל סביבות הנהר ושהה כדי שתצא נפשו ולא עלה מעידין עליו שמת ומשיאין את אשתו. נפל לגוב אריות ונמרים וכיוצא בהם אין מעידים עליו דשמא לא אכלוהו. נפל לתוך חפירת נחשים ועקרבים או לתוך כבשן האש וכיוצא בו או ששחטו בו רוב שני סימנים הרי אילו מעידין עליו. צלוב והעוף אוכל ממנו או שדקרוהו או ירו בו חצים אינו מעיד עליו שמת, ואם ראו שהעוף אוכל ממקום שהנשמה יוצאה בו כגון מוחו או בני מעים הרי זה מעיד עליו. האשה שהעיד (עליו) [לה עד אחד] שטבע בעלה בנהר והם מים שאין להם סוף ולא עלה ונשתקע ואבד זכרו לא תנשא, ואם נשאת לא תצא וב"ד שהורה לכתחילה להשיא אותה מנדין אותו.
<h2>דף קכא:</h2>
הכל נאמני' להעיד חוץ מה' נשים שחזקתן שונאות זו את זו ומתכוונות לאוסרה על בעלה, ואלו הן חמותה ובת חמותה וצרתה ויבימתה ובת בעלה. גוי המסיח לפי תומו נאמן ותנשא על פיו, כיצד בא גוי לפי תומו ואמר אוי לי על פלוני שמת כמה טובות עשה לי כמה היה נאה וכיוצא בזה, או אמר כשהיינו מהלכין בדרך מת פלוני פתאום ותמהנו כיצד מת, ונראים הדברים שאין מתכוון להעיד הרי זה תנשא על פיו. ואפי' שמע ישראל מפי הגוי ובא והעיד מפיו הרי זה תנשא. ואם אמ' הגוי לישראל אחד עשה לי כך וכך פן אהרוג אותך כמו שהרגתי פלו', וכן שמע מערכאות שאו' הרגנו פלו' לא תנשא על זה שאין זה אלא להטיל אימה. גוי שהתחיל להסיח לפי תומו תחילה ואחר כך שאלו לו ובדקוהו כיצד היה כל המאורע הרי זה תנשא על פיו.
<h2>דף קכב.</h2>
יצא ישראל וגוי עמו למקום אחד ובא הגוי לפי תומו ואמר איש פלוני שיצא עמי מת משיאין את אשתו, והוא שאמר מת וקברתיו. ישראל שאמר איש יהודי שיצא עמנו מת וכך צורתו וסימנין, אין אומרי' באומדנא דדעתא דהוא פלו' עד שהעיד עליו שהוא מכירו ושמו ושם עירו, אבל אם אמר איש פלוני יצא עמנו ממקום פלו' ומת מחפשין בעיר אם אין שם אלא הוא תנשא אשתו. נמצא שטר כתוב בו איש פלוני בן פלוני מת או נהרג ונודע שזה כתב ישראל הרי זה תנשא אשתו. וכן מי שנשתתק ודעתו מכוונת וכתב לנו איש פלוני בן פלוני מת הרי זה תנשא אשתו, ואין בודקין עידי אשה בדרישה וחקירה שלא אמרו חכמים אלא כדי להקל משום התרת עגונה.
